המקור
מן השורש א.ו.ר, המציין בהירות והפצת זוהר; זהו שם קדום בעברית שנמשך מן השמית הקדומה, עם מקבילות בלשונות שמיות קרובות.
רקע
השם מופיע כבר במקרא בבראשית א, ג: "יהי אור". יש לו מקבילות בארמית ובאוגריתית, והוא קשור גם לפועל העברי אור במשמעות של זהירה והבהקה.