המקור
מן השורש ח.ט.ם; זהו שם עברי קדום לקצה הבולט של הפנים, והוא קרוב במיוחד לערבית khatm ולארמית חטמא, שעניינם אותו איבר קדמי בולט.
רקע
המילה חוטם מצויה כבר במקרא. יש לה מקבילות בלשונות שמיות קרובות, בעיקר בארמית ובערבית, דבר המחזק את עתיקותה השמית.