המקור
מן השורש הארמי י.ת.ב, קרוב לעברית י.ש.ב, שמשמעו הקדום הוא לשבת או להתיישב; הצורה יתיב היא צורת בינוני ארמית שנכנסה ללשון חזל מן הארמית המדוברת והספרותית.
רקע
הפועל י.ת.ב מצוי כבר בארמית הקדומה, ובפרט בארמית המקראית, ונפוץ מאוד גם בתרגומים הארמיים ובתלמוד. הוא בן-משפחה לצורות בשפות שמיות אחרות, ובהן עברית ישב וערבית ותב בצירופים מקבילים.