מושא ישיר

הגדרות (2)

1שם עצם(לשון) חלק במשפט שמקבל את פעולת הפועל בלי מילת יחס. בדרך כלל הוא עונה על השאלות "את מי?" או "את מה?". למשל: במשפט "דנה קראה את הספר" — "את הספר" הוא המושא הישיר.

במשפט "אבא שטף את המכונית", המילים "את המכונית" הן מושא ישיר.

כדי למצוא מושא ישיר שואלים על הפועל "את מי?" או "את מה?".

במשפט "הילדה אכלה תפוח", המילה "תפוח" היא מושא ישיר.

2שם עצם(עברית כשפה שנייה) החלק במשפט שעליו נעשית הפעולה של הפועל בלי מילת יחס. פעמים רבות הוא מופיע עם המילה "את" לפניו.

במשפט "המורה הסבירה את השיעור", הצירוף "את השיעור" הוא מושא ישיר.

לא בכל מושא ישיר מופיעה המילה "את", כמו במשפט "הם שתו מים".

לומדי עברית מתרגלים לזהות מושא ישיר לפי הקשר לפועל ולפי המילה "את".

מקור המילה

שפה

עברית

חלקי מילה

mūssā (מה שמרימים או נושאים אליו את הפעולה) + yāshīr (בלי תיווך, באופן ישר)

המקור

כנראה מן השורש נ.ש.א, במשקל המציין דבר שנושאים או מטילים עליו פעולה; כמונח דקדוקי הוא נוצר בעברית החדשה בהשפעת מסורת הדקדוק האירופית והערבית לציון היסוד שהפעולה מכוונת אליו.

רקע

המונח מושא כמונח דקדוקי מאוחר ללשון המקרא ולחז"ל, ונקבע בעברית החדשה במסגרת עיצוב הטרמינולוגיה הדקדוקית. הוא קרוב מבחינת דרך היווצרותו למונחים דקדוקיים עבריים אחרים שנבנו משורשים עבריים כדי לתרגם מסורות מיון קדומות.

לחצו כשהבנתם, והמילה תסומן במחברת שלכם כמילה שהבנתם