המקור
מן השורש ש.ט.ח, שעניינו המקורי פרישה והפשטה על פני משטח, כגון דבר הנפרס על הקרקע; מן הפועל שטח ושיטח התפתח גם הבינוני הסביל משוטח.
רקע
השורש שטח כבר במקרא, למשל בביטוי "וישטחו להם שטוח", במשמעות של פרישה על פני הקרקע. יש לו מקבילות בארמית שטח ובערבית sataha, שתיהן עניינן פרש, רידד והחליק.