המקור
מן השורש ע.ו.ה, שמשמעו המקורי הקונקרטי הוא לכופף, להטות או לעקם; מן הפועל עיווה נוצר שם הפעולה עיווי לציון עצם ההתהוות של הסטייה מן הישר.
רקע
השורש עוה עתיק ומצוי כבר בלשון המקרא בפעלים המציינים הטיה ועיקום. הצורה עיווי עצמה היא שם פעולה עברי מאוחר, כנראה מן העברית החדשה, ונוצרה לצד עיוות.