מן השורש צ.ח.ח, כנראה במובן קדום של יובש קשה והבהקה חשופה; מן השורש הזה נוצר התואר לציון דבר שנעשה יבש וחשוף.
רקע
המילה מצויה כבר בלשון המקרא. יש לה זיקה למילים עבריות קרובות כמו צח וכנראה גם לשורשים שמיים קרובים בעלי גוון של בהירות או חשיפה, אך הקשר המדויק ביניהם אינו ודאי.