רקע
המילה קשורה לשורש ש.ט.ה, שמביע סטייה מן הדרך הישרה — ממשית או מחשבתית. במקרא מופיע הפועל במשמעות של סטייה, ובלשון חז״ל התבסס מאוד השימוש ב'שוטה' לציון אדם שאין בו דעת מספקת או שנוהג בחוסר שיקול דעת. יש קשר גם לערבית šaṭā במשמעות של חריגה או התרחקות.