המקור
מן השורש צ.פ.ן, שעניינו הבסיסי הסתרה, הצנעה ואגירה; מן הרעיון של 'הצד הנסתר/המוצל' התפתח שם הכיוון, ומן הרעיון של 'מה שצפון בלב' התפתח השם לפנימיות השיפוטית.
רקע
הכיוון קשור ללשון המקרא, שבה מצויים צפון וצפונה וכן הפועל צפן. המשמעות הנפשית מאוחרת יותר, וניכרת בלשון ימי הביניים והעברית החדשה; יש לה זיקה גם לערבית צפן במשמעות של טמן והסתיר.