המקור
מן השורש ח.ר.צ, שעניינו הקדום חיתוך או חריצה בכלי חד, וממנו התפתחו המשמעים של גזירה וקביעה סופית; נחרצת היא צורת הבינוני/התואר מן נחרץ.
רקע
הפועל נחרץ והשם חרוץ/חרוץ במשמעי חיתוך, חריצה וגזירה מוכרים כבר בלשון המקרא. יש לשורש קרובות גם בשפות שמיות אחרות, ובייחוד בארמית.