רקע
המילה "רשות" מופיעה כבר בלשון חז״ל במשמעות של סמכות, רשות או תחום של שליטה. הצירוף "רשות הרבים" נעשה מונח יסודי בהלכה, במיוחד במשנה, בתלמוד ובדיני שבת ונזיקין, כדי להבחין בין מרחב ציבורי למרחב פרטי. במסכת בבא קמא הוא מופיע בהקשר של אחריות על מכשולים ונזקים בדרך שבה רבים עוברים.