המקור
מן השורש ה.י.ה, שפירושו הקדום 'להיות, להימצא, להתרחש'; תחילה זו צורת עבר של הגוף הראשון רבים, וממנה התפתח בלשון חז"ל גם שימוש מוסב של פתיחה לביאור.
רקע
הצורה היינו מצויה כבר במקרא כנטייה של הפועל היה. בספרות חז"ל ובתלמוד היא מופיעה גם בנוסח של ביאור, כנראה מתוך סגנון הדיון העברי-ארמי; לשורש יש קרובות בשפות שמיות נוספות, כגון ארמית הוה.