רקע
המילה באה מן השורש ח.כ.ם, שמבטא דעת, תבונה ומיומנות. כבר במקרא מופיעים 'חכם' ו'חכמים' גם על אנשים נבונים וגם על בעלי מלאכה מיומנים, כמו 'וכל חכם לב'. בלשון חז״ל קיבלה המילה גם משמעות מיוחדת: כינוי לחכמי התורה שבעל פה, ולעיתים לדעה כללית במשנה מול חכם מסוים.