המקור
מן השורש ש.ט.ח, שעניינו פרישה והרחבה על פני משטח, כמו לשטח דבר על הארץ; מן פעולת הפרישה וההחלקה התפתח התואר המציין דבר פרוש ומוחלק.
רקע
הפועל שטח מצוי כבר בלשון המקרא, כגון בהקשרים של פרישה על הקרקע, והתואר התפתח ממנו בלשון העברית המאוחרת. יש לו קרובות בארמית באותו תחום משמעות של פרישה והשטחה.